קשה להגיד דבר מה עקרוני על התערוכה 
של סיגלית לנדאו בגלריה חזי כהן, 
פרט לעובדה שהיא מעוררת מבוכה. אבל האם מבוכה היא חלק אינטגרלי מהיחסים בין אמן לצופה?

ארבע שנים אחרי מחאת האוהלים, ההבטחות לדיור בר השגה נשארו במידה רבה על הנייר. מעט מדי דירות מתוכננות ונבנות, וגם אלה שכן – אינן באמת בהישג ידם של רוב הישראלים

"משייה" של השף יוסי שטרית היא מסעדה מבלבלת. מצד אחד יש בה מנות להלל, מצד שני היא מקדימה צורה לתוכן. מחד, הכל בה טעים. מאידך, ובכן, שטרית יכול יותר

מאפי הבוקר הצרפתיים אולי מהודרים מהן, אבל עם החן האנגלי הצנוע שלהן, הריח המתוק ופשטות ההכנה — הן נותנות להם פייט טוב. שלושה מתכונים לסקונס

בימים אלה, כשבהלת התקינות הפוליטית תוקפת את ארה"ב, הסדרה "סאות פארק" חוזרת לימיה הנשכניים ביותר והופכת לכתב הגנה מבריק על ההומור חסר הגבולות

עינת אדמוני פרצה בניו יורק עם פלאפל, יוסי חדד מאכיל את עשירי בוקרשט וגל בן משה לקח את ברלין. מסע עולמי דרך הסירים עם שישה שפים ישראלים הנוחלים הצלחה בחו"ל דפנה ארד

כיצד נהפך ההיפ־הופ הישראלי מערוץ מוזיקלי צדדי ומידלדל לתחום מרכזי, רלוונטי, שוקק פעילות וחדור להט?

מבחינת מרכיב ה"לחם ושעשועים" רוכשי הכרטיסים למחזמר הזה יקבלו את מלא ערך השקעתם. כוכבים, ריקודים, תאורה, תפאורה. מה שחסר זה הדרמה והפוליטיקה, אבל למה לנו לבכות על כך אם ארגנטינה לא בוכה בגלל זה?