השחקן ישי גולן, שמככב בסרט החדש "חשבונות שמיים", מדבר על יחסיו עם הדת, ההשפעה של המלחמה על הצעות עבודה מחו"ל, ותחושותיו על החרמות בתעשיית הבידור

סיקור מותו של מתי כספי, שידורי החדשות

הזומרים המפונקים והעצלים לא חיים בעולם הממשי וחושבים שיש רק נרטיבים. אבל לפעמים המציאות האמיתית נושכת אותך בישבן

לרגל עליית "סיפור הדמים המלא" שמאחד את שני חלקי הסאגה הנהדרת למסע קולנועי אחד, דירגנו את הסצינות הכי טובות בדרכה של ביאטריקס קידו להרוג את ביל. נקמנו כך

בלי דרמות ובלי מניפולציות, ליה נגה עשתה את הבלתי צפוי: היא לא ניסתה לשנות את דביר - ופשוט נתנה לו מקום. דווקא השקט, הדיוק והחוזק הרגשי שלה הם שגרמו לו להוריד חומות ולהיפתח באמת

חמש נשים חוברות יחד כדי לשדוד בנק ולצאת מהבוץ שהן שרויות בו. "לביאות" כתובה, מבוימת ומשוחקת במקצוענות, ואף מצליחה לעלות מעל כולן בז'אנר

השחקנית הקנדית קתרין אוהרה ("שכחו אותי בבית", "שיטס קריק"), מתה כתוצאה מתסחיף ריאתי, כאשר סרטן המעי הגס היה גורם הרקע לכך

החיים, כידוע, מורכבים מפשרות, וכשהעולם פחות בעדנו גם מונטנגרו ואלבניה הופכות ליעדים שאפשר להעביר בהם שישה פרקים של "המירוץ למיליון". נדמה שהעונה החדשה אידיאלית למי שרוצים לצאת לטיול אחרי צבא אבל בתקציב מוגבל, כי למה להעביר חצי שנה בדרום אמריקה או במזרח על כל הקונקשנים והחיסונים הכרוכים בכך כשאפשר להעביר חודשים ביעדים שנמצאים פחות משלוש שעות טיסה? מה שכן, אם הייתי משרד התיירות האלבני, יש סיכוי שהייתי מתאכזב קלות לגלות שמכל האטרקציות במדינה בחרו דווקא בסחיבת כדים במעלה סמטה ואכילת קינוחים - אגב, דווקא נראה טעים לאללה, לאן נעלמו המאכלים הדוחים? - כדי לייצג את המדינה שלי. אבל כשחושבים על זה שאני גדלתי על שייט בלידו על מי הכנרת, כנראה שאפשר להיות קצת פחות ביקורתי כלפי האטרקטיביות של מדינות אחרות. חוץ מזה, האלבנים מתגלים כמארחים חביבים למדי, ומעבר לאגרסיביות הכללית שמוכרת לנו היטב כישראלים, לא מתרגשים מכמות הפוראח שנחתה עליהם בבת אחת ומספקים מידע והכוונה בשפע.